הטיפול הנטורופתי בהשמנה
Salad_Cake

השומן הוא מחסן האנרגיה שלנו. אנשים בעלי "מחסני אנרגיה" גדולים סובלים ממשקל עודף ועשויים לסבול ממחלות כרוניות. כשאחוז השומן בגוף עולה יתר על המידה אתם עשויים לפגוש בסיכונים רבים לבריאותכם, עקב סוכרת, שבץ, מחלות לב, יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה, מחלות כליות וכיס מרה, סוגי סרטן מסוימים, אוסטאוארתריטיס ודום נשימה בשינה.

ישנן שיטות רבות לחישוב דרגת ההשמנה. המוכרת והמקובלת ביותר היא מדידת מסת הגוף – BMI – המחושבת ע"י חלוקת משקל הגוף (בק"ג) בריבוע הגובה (במטרים).

זהו מדרג ה- BMI למבוגרים:

    • תת משקל – מתחת ל- 18.5
    • משקל נורמלי: 24.9-18.5
    • עודף משקל: 29.9-25
    • שמנות (Obesity): רמה 1 – 30-34.9
    • שמנות (Obesity) : רמה 2 – 35-39.9
    • שמנות קיצונית: רמה 3 – מעל 40

במונחים של אחוז השומן בגוף, obesity נחשבת כאשר אחוז השומן בגוף עולה על 30% אצל נשים ו- 25% אצל גברים.

כמות השומן הכללי בגוף יכולה להיות מוערכת ע"י מדידת עובי השומן התת-עורי (עובי קפלי השומן או העור). באמצעות מכשיר מיוחד ("קליפר") בודקים מספר איזורים בגוף, על מנת להעלות את רמת הדיוק של הבדיקה. אולם, לבדיקה זו ישנן מגבלות. למשל היא אינה יכולה לבדוק את דחיסות הקפל. דחיסות או צפיפות הגוף נקבעת ע"י המשקל הסגולי של הגוף, כלומר ההבדל שבין משקל הגוף בתוך המים ומחוצה להם. כך, מפרידים בין המרכיבים השומניים והלא-שומניים של הגוף, מאחר ושומן קל יותר ממים ורקמות אחרות כבדות יותר מהמים.

מאחר ונכנסו שיטות מתוחכמות יותר לאבחון הרכב הגוף, כבר לא משתמשים בקליפר. אחת השיטות האלו היא תנגודת ביו-חשמלית, אשר מבוססת על מדידת ההובלה של זרם חשמלי המועבר דרך רקמות הגוף. במבנים ביולוגיים, הפעלת זרם חילופין (זרם חשמלי אשר כיוון זרימתו משתנה במחזוריות) בעוצמה נמוכה גורמת לתנגודת לזרם אשר משתנה לפי סוג הרקמה. מאחר ולרקמה החופשייה משומן יש מוליכות הרבה יותר גבוהה מאשר לשומן, ניתן לחשב באמצעות שיטה זו את מסת השומן בגוף.

חשוב לזכור כי טבלאות לחישוב המשקל הרצוי לפי גובה בלבד אינן משמשות כמדד להשמנה, מאחר וספורטאי שרירי עשוי להיות מעל המשקל הרצוי לו, אבל אחוז השומן בגופו יהיה מאוד נמוך.

סוגי השמנה

ניתן להגדיר את סוג ההשמנה בעזרת גודל ומספר תאי השומן ועל ידי האופן שבו השומן מפוזר בגוף

השמנה היפרפלסטית

בהשמנה מסוג זה ישנו מספר גדול של תאי שומן בכל הגוף. מספר תאי השומן שיש בגופינו תלוי בעיקר בתזונת האם בהיותינו עוברים ובתזונה שלנו כתינוקות. עודף קלוריות במהלך שלבי ההתפתחות שלנו יכול להוביל להיווצרות מספר גדול של תאי שומן למשך כל חיינו. מאחר וקשה יותר לפתח תאי שומן חדשים בבגרותינו, השמנה היפרפלסטית מתחילה בד"כ בילדות. למרבה המזל, השמנה היפרפלסטית קשורה בדרך כלל עם פחות השפעות בריאותיות בהשוואה לסוגים אחרים של השמנה.

השמנה היפרטרופית

השמנה מסוג זה מאופיינת על ידי עליה בגודל תאי השומן וקשורה לסוכרת, מחלות לב, יתר לחץ דם ועוד הפרעות מטבוליות. בדרך כלל, בהשמנה היפרטרופית פיזור השומן הוא סביב המותניים. השמנה מסוג זה נראית לרוב בגברים. אצל נשים ההשמנה היא לרוב באיזור הירכיים.

מהם הגורמים להשמנה?

גורמים פסיכולוגיים

ישנן תיאוריות לפיהן אנשים עם עודף משקל אינם רגישים לסימנים פנימיים של רעב ושובע, אך מאוד רגישים לגירויים חיצוניים (כגון מראה, ריח וטעם), אשר יכולים להגביר את התיאבון. מקור לגירוי חיצוני, שהראה במחקרים קשר להשמנה הוא צפיה בטלויזיה, לא רק אצל ילדים (מידע נוסף כאן). מעבר להיותה גירוי חיצוני, הטלויזיה מורידה את רמת הפעילות הגופנית ואת המטבוליזם הבסיסי של הגוף (האנרגיה שאתם מוציאים במנוחה) לרמה שדומה למצב מחוסר הכרה.

גורמים פיזיולוגיים

בעוד שהתיאוריות הפסיכולוגיות טוענות שלאנשים שמנים יש רגישות פחותה לסימנים פנימיים של רעב ושובע ישנן תיאוריות פיזיולוגיות שטוענות את ההיפך: אנשים שמנים רגישים בצורה קיצונית לסימנים פנימיים. לפי תיאוריות אלו השמנה איננה רק עניין של אכילת יתר. התיאוריה מסבירות למה אנשים יכולים לצרוך כמויות גדולות של קלוריות ולא להעלות במשקל. להלן סקירה של התיאוריות הללו:

תיאוריית הסרוטונין הנמוך
ישנן עדויות מחקריות לכך שתזונה ענייה בטריפטופן (אחת מחומצות האמינו) מובילה לעלייה ניכרת בתיאבון ובעיקר לאכילה מוגזמת של פחמימות. מדוע? תזונה עניה בטריפטופן מובילה לרמות נמוכות של סרוטונין במוח, מצב שהגוף מפרש כרעב והמוח שולח מסר עוצמתי, שלא ניתן להתעלם ממנו; המסר הוא – לאכול. גירוי זה גורם בעיקר להעדפה של פחמימות, מאחר והפחמימות מזרזות ומעודדות את הגעתו של טריפטופן למוח, מה שגורם לעליה בייצור הסרוטונין. סיטואציה זו מסבירה למה רוב הדיאטות המגבילות אכילה, ובעיקר אכילת פחמימות – לא עובדות.

תשוקות לפחמימות עקב רמות נמוכות של סרוטונין יכולות להיות מתונות עד חמורות. הן עשויות לנוע על הטווח שבין רצון לנגוס בחתיכת לחם או עוגיה ועד לאכילה מוגזמת ללא שליטה. בחלק הקיצוני ביותר של הטווח של התמכרות לפחמימות נמצאת הבולמיה, הפרעת אכילה רצינית, המאופיינת באכילה מופרזת והוצאת האוכל דרך הקאות יזומות או שימוש במשלשלים. ההשלכות הרפואיות של בולמיה יכולות להיות די חמורות. לדוגמא, קרע בקיבה, ארוזיה של האמייל בשיניים והפרעות בלב עקב חסר באשלגן.

תיאוריית "נקודת המשקל המאוזן"
ישנו משקל שעליו הגוף מנסה לשמור ע"י ויסות כמות האוכל והקלוריות הנצרכת. נקרא לה "נקודת המשקל המאוזן". מחקרים מצאו שלכל אדם יש נקודה כזו שתוכנתה מראש. ההנחה היא שתאי השומן שולטים בנקודה זו: כשתאי השומן קטנים, הם שולחים מסר עוצמתי למוח לאכול. מאחר ולאנשים שמנים מאוד יש יותר תאי שומן והתאים עצמם גדולים יותר, התוצאה היא דחף חזק לאכול.

עצם המצאותה של "נקודת המשקל המאוזן" עוזר להסביר למה רוב הדיאטות לא עובדות. אמנם אתם יכולים להדוף את הדחף לאכול לזמן מה, אבל בסופו של דבר הסימן הופך חזק מדיי מכדי להתעלם ממנו. התוצאה היא חזרה לאכילת יתר ואף עלייה במשקל שחורגת מהמשקל איתו התחלתם את הדיאטה. בנוסף, "נקודת המשקל המאוזן" עליה הגוף מנסה לשמור עוברת תכנות מחדש ומוגדרת ברמה גבוהה יותר, מה שהופך את הירידה במשקל לקשה יותר. זה מה שנקרא "דיאטת יו-יו".

"נקודת המשקל המאוזן" קשורה גם לאי-רגישותם של תאי השומן לאינסולין. כך, מעבר הסוכר (גלוקוז) שבדם אל התאים נפגם ובנוסף, נפגע תהליך שריפת השומן והפיכתו לאנרגיה. מכאן, שהשמנה וסוכרת קשורות מאוד זו לזו וקשורות גם לתזונה המערבית, העשירה בסוכר מזוקק ובשומנים רוויים.

ניתן להגביר את רגישות תאי השומן לאינסולין ע"י פעילות גופנית ותזונה עם מדד גליקמי נמוך. דיאטה שאינה משפרת את הרגישות לאינסולין כנראה שלא תצליח לספק תוצאות ארוכות טווח.

הגברת הרגישות לאינסולין גורמת לכך שפחות אינסולין יופרש. השפעה זו מאוד חשובה מאחר ורמות גבוהות של אינסולין מגבירות את מעבר חומצות השומן אל תאי השומן וכאשר תאי השומן גדושים ברמות גבוהות של שומן הגוף מקבל איתותים לייצר עוד תאי שומן.

יצירת חום בעזרת התזונה
כמות מסוימת מתוך הקלוריות העודפות שאנו אוכלים הופכות באופן מיידי לחום. ישנן עדויות מחקריות לכך שרמת התרמוגנזה (יצירת החום) קובעת את נטייתינו לעלייה במשקל. אצל אנשים רזים ארוחה עשויה לעורר עליה של עד 40% בייצור החום. לעומת זאת, אצל אנשים עם עודף משקל העליה בייצור החום היא בדרך כלל של 10% או פחות. האנרגיה של המזון העודף עוברת לאחסון, במקום ליצירת חום.

גורם עיקרי לירידה בתרמוגנזה בקרב אנשים עם עודף משקל הוא, שוב, רגישות לאינסולין. לכן, הגברת הרגישות לאינסולין עשויה לבסס מחדש תרמוגנזה נורמלית כמו גם לאפס את "נקודת המשקל המאוזן" אצל אנשים עם עודף משקל.

מחקרים הראו שגם לאחר שהושגה הירידה במשקל, לאנשים עם נטייה להשמנה יש עדיין תרמוגנזה ירודה, בהשוואה לאנשים רזים. לכן, חשוב להמשיך ולתמוך ברגישות לאינסולין ובמטבוליזם תקין, על מנת לשמור על המשקל.

גורמים גנטיים

גורמים גנטיים עשויים גם הם לשחק תפקיד בתהליך ההשמנה. הסיכוי של ילדים להורים הסובלים מעודף משקל לסבול גם הם מעודף משקל הוא פי 10 מאשר הסיכוי של ילדים להורים במשקל נורמלי. עם זאת, קשה להפריד בין הגורמים הגנטיים והסביבתיים, מאחר וילדים להורים שמנים עשויים גם ללמוד הרגלי אכילה לא בריאים.

הטיפול הנטורופתי בהשמנה

התוכנית המצליחה לירידה במשקל מורכבת מהיסודות הבסיסיים של בריאות טובה:

תזונה מעודדת בריאות

ישנן מאות תוכניות לירידה במשקל הטוענות שהן יכולות לעזור לבעיית ההשמנה, באמצעות "דיאטות פלא" שונות. זכרו כי דיאטות רעב או "דיאטות כאסח" בדרך כלל גורמות לירידה מהירה במשקל, אבל הירידה היא בעיקר של שרירים ומים וזו ירידה שגורמות בסופו של דבר לעלייה חוזרת במשקל ואף מעבר למשקל ההתחלתי.

ישנם מספר עקרונות שחשוב להקפיד עליהם בטיפול בהשמנה:

  • לשמור על רמת שובע לאורך כל היום, על ידי שמירה על אכילת ארוחות כל 2-4 שעות
  • לאכול פחמימות, אבל להקפיד על פחמימות בעלות מדד גליקמי נמוך. אימוץ תזונה שכזו, שאינה כרוכרה בספירת קלוריות או חישובים מתמטיים אחרים מאפשרת להחזיק מעמד לטווח ארוך הן בירידה במשקל, הן בשמירה על המשקל והן בבריאות.
  • להמנע ממזונות עתירי שומן רווי
  • לבצע פעילות גופנית קבועה

לפתח גישה מנטלית חיובית

  • ללמוד טכניקות להפחתת סטרס. מחקרים אחרונים מרמזים על תפקידו של סטרס בהשמנה.
  • להיות מודעים לקשר בין רגשות (תסכול, שעמום, דכאון) לאכילה וללמוד כיצד לתעל אותם למקומות שאינם אוכל.
  • להכנס לתוכנית עם ליווי צמוד בהתחלה, לוודא שאתם עולים על דרך המלך – הן מבחינה פיזית והן מבחינה מנטלית – ולאט לאט להשתחרר מהליווי הצמוד.
  • להיות מציאותיים בקביעת מטרות לירידה במשקל. ירידה של 200-500 גרם בשבוע אולי נראית איטית, אבל ירידה מהירה במשקל ברוב המקרים אינה עובדת לאורך זמן ומחזירה את עצמה במהירות. לכן, כאקט של אהבה עצמית, זרקו את המשקל מהבית.
לסיכום, כל המרכיבים הללו קשורים זה לזה ויוצרים סיטואציה שבה אף מרכיב יחיד אינו חשוב יותר מהאחר. שיפור בהיבט אחד עשוי להיות מספיק כדי לגרום לשינויים חיוביים. כמובן ששיפור בכל המרכיבים מביא את התוצאות הטובות ביותר. לכן, טיפול נטורופתי כוללני, השואף למצוא את שורש הבעיה ולתת מענה למירב ההיבטים, יכול להיות יעיל לאורך זמן. לפרטים נוספים ולקביעת תור, צרו קשר כאן.  

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>